גזר דין בתיק ת"פ 15092-07-10

2.        להלן תמצית העובדות העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה. במועדים הרלבנטיים לכתב-האישום, בשנת 2007, שירת הנאשם כשוטר במשמר הגבול במשטרת ישראל, בבסיס מג"ב במכמש (להלן - הבסיס), בדרגת רס"ר. הוא שימש כרכז תחום בינוי וכאחראי על צוות תחזוקה בבסיס. מתוקף תפקידו, היה הנאשם אחראי, בין-השאר, על התקשרויות עם קבלנים אשר סיפקו שירותים למשטרת ישראל, ובכללם מ' - חברת לבנייה ושיפוצים, זאת באמצעות מנהלה, מר נ.מ (להלן - מ'). ביום 12.8.07 הציג מ' למשטרת ישראל הצעת מחיר בסך של 35,200 ש"ח, שאושרה על-ידי המשטרה, לביצוע עבודות בינוי של התקנת ציוד ייחודי בבסיס. משלא בוצעה העבודה במלואה, אלא בעלות מעורכת של כ-10,000 ש"ח בלבד, מסר הנאשם לסגן מפקד הבסיס, כי נותרה יתרת תקציב עבור עבודות בינוי. סגן המפקד, האחראי על הקצאת התקציבים לבסיס, נתן את אישורו לכך שיתרת התקציב תנוצל לצורכי הבסיס. על-פי סיכום בין הנאשם לבין מ', הגיש מ' למשטרת ישראל, ביום 11.11.07, חשבונית מס על סכום של 35,200 ש"ח, וקיבל מהמשטרה את הסכום האמור עבור עבודות בינוי. הנאשם ומ' סיכמו ביניהם, כי בהפרש שבין עלות העבודה, בסך 10,000 ש"ח, לבין הסכום ששילמה המשטרה בפועל, בסך 35,200 ש"ח, ירכוש הנאשם מוצרי אלקטרוניקה בחנות "אופיס דיפו" באמצעות המחאה של חברת מ', ובכך הכסף ימצא דרכו בחזרה אל המשטרה בדרך של רכישת ציוד משרדי. הדבר נעשה על-ידי הנאשם מבלי ליידע את הגורמים הממונים עליו. בהתאם לסיכום האמור, רכש הנאשם ביום 15.11.07 בחנות "אופיס דיפו", באמצעות המחאה של חברת מ', מוצרי אלקטרוניקה בסכום כולל של 25,105 ש"ח. המוצרים - שאינם נוגעים לעבודות הבינוי עליהן הופקד הנאשם - נתקבלו על-ידי הנאשם, מבלי שהגורמים הממונים על הקצאת תקציבים במשטרה, היו מודעים לעצם הרכישה. במועדים שאינם ידועים, נטל הנאשם את רוב המוצרים לביתו, לשימושו הפרטי, מתוך כוונה לשלול אותם שלילת קבע מהמשטרה, חרף העובדה שנקנו בכספי משטרת ישראל. הוא נטל לביתו שני מחשבים ניידים, מחשב שולחני, מדפסת לייזר, צג מחשב, מטען לסוללות, חבילת דיסקים לצריבה ותיק למצלמת וידיאו - שעלותם הכוללת עומדת על סך של 13,276 ש"ח. על-פי העובדות הנטענות בכתב-האישום המתוקן בעניינו של הנאשם, פריטים נוספים, בשווי של 6,200 ש"ח, נלקחו על-ידי נאשם 2, ויתר הפריטים הועברו לשוטרים אחרים המשרתים בבסיס, לרבות מפקד הבסיס.

3.        הנאשם הנו בן ארבעים, נשוי בשנית ואב לחמישה ילדים, בגילאי שנה וחצי עד ארבע-עשרה. הוא סיים לימודיו כהנדסאי חשמל, והחל משנת 1996 עבד במשטרת ישראל - בתחילה כאזרח ומאז שנת 2002 כשוטר. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם נישא לראשונה בשנת 1995, ועם גירושיו בשנת 2004 הועברו שלושת ילדי הזוג לחזקתו הבלעדית, זאת לנוכח המצב המשפחתי המורכב שפורט בתסקיר. כעבור כשנה נישא הנאשם בשנית, ולבני הזוג נולדו שני ילדים משותפים. בשיחתו עם קצינת המבחן מסר הנאשם, כי נתבקש על-ידי מפקדו למצות את התקציב שהיה ברשותם, בטרם תסתיים שנת התקציב, ועל-רקע זה רכש את הפריטים האמורים והביאם לבסיס. עם זאת ציין, כי לאחר הגעת הציוד לבסיס החל להבין כי "יש בעייתיות עם הציוד", היות שאיש ממפקדיו לא הסכים לחתום עליו. לדבריו, השתמש במשך תקופה ארוכה בציוד במשרדו, מתוך תחושה של צורך לפצות עצמו על עבודה קשה; וכעבור זמן-מה, כאשר הגיע ציוד נוסף לבסיס, הוא נותר עם ציוד עודף ולכן החליט לקחתו לביתו. בשיחתו האמורה עם קצינת המבחן, נטל הנאשם אחריות לביצוע העבירה. ב"כ הנאשם הבהיר בטיעונים לעונש, כי בהסברים שמסר מרשו לקצינת המבחן, אין משום חזרה מההודאה המלאה בעובדות כתב-האישום.

           קצינת המבחן התרשמה, כי לנאשם דימוי עצמי נמוך, אשר בא לידי ביטוי בצורך בפיצוי עצמי, בסיוע לאנשים קרובים ובנטייה לריצוי הסביבה. את ביצוע העבירה הסבירה קצינת המבחן על-רקע תחושת קיפוח של הנאשם, אשר נבעה מנתינת יתר לכלל, אגב קשיים למלא את צרכיו שלו. היא ציינה, כי בהסבריו של הנאשם הייתה אמנם רציונליזציה למעשיו, אך הלה נטל אחריות למעורבותו בעבירה. קצינת המבחן העריכה, כי הנאשם הפנים מערכת ערכים נורמטיבית, וכי העבירה הנדונה הנה חריגה למהלך חייו. לאור העובדה שהנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל, ונעדר דפוסים עברייניים באישיותו, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר נושא בנטל גידול ילדיו מנישואיו הראשונים, ללא מעורבות אמם, המליץ שירות המבחן להתספק בהטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות, ולהימנע מהטלת מאסר בעבודות שירות - אשר עלול לפגוע באופן קשה בפרנסתו.

4.        בפרשת גזר-הדין העיד מטעם הנאשם סנ"צ יוסי אוחיון, המשמש כקצין לוגיסטיקה של מג"ב באזור יהודה ושומרון. הוא שיבח את תפקודו המקצועי של הנאשם, מסירותו לעבודה, העזרה שהושיט לחבריו והתרומה שנתן לקהילה. כן התייחס העד לנסיבותיו המשפחתיות המיוחדות של הנאשם, אשר פורטו בתסקיר.

           בנוסף הוגשה על-ידי הסנגור אסופת מסמכים בעניין משפחתו של הנאשם, לרבות חוות-דעת ותסקירים שהוכנו במסגרת ההליכים שבהם הועברה לנאשם המשמורת על שלושת ילדיו מנישואיו הראשונים. כן הגיש הסנגור תעודות הוקרה והצטיינות שקיבל הנאשם במסגרת שירותו במשטרה, וכן מכתבי המלצה והערכה ממפקדיו, ששיבחו את פעילותו המקצועית והמוטיבציה שגילה בעבודתו. 

5.        באת-כוחה המלומדת של המאשימה, עו"ד ב' קוליץ, הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה. היא אישרה, כי אמנם המחשבה הפלילית בדבר גניבת פרטי הרכישה מהמשטרה, השתכללה רק בשלב לקיחת הציוד מהבסיס לביתו של הנאשם, אך טענה כי יש לזקוף לחובת הנאשם גם את התנהלותו בשלבים שקדמו לנטילה. היא סברה, כי לנוכח הפרת האמון שהפגין הנאשם, הן כלפי המשטרה, והן כלפי הציבור, זאת בהיותו עובד ציבור ואיש רשויות אכיפת החוק - אין מנוס מהטלת מאסר בפועל לריצוי של ממש. בהתאם להסדר הטיעון, עתרה להטלת מאסר של ממש, בין כותלי הכלא, לתקופה קצרה, וכן להשתת מאסר על-תנאי וקנס.

6.        הסנגור המלומד, עו"ד ג' טל, לא הקל ראש בחומרת המעשים, אך סבר כי לנוכח נסיבות ביצוע העבירה, ולאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, ניתן להסתפק בהטלת מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים, לריצוי בעבודות שירות. ראש לכל הדגיש הסנגור, כי על-פי העובדות המוסכמות בין הצדדים, הכוונה ליטול את פרטי הרכישה ולשלול אותם לצמיתות מהמשטרה נשתכללה רק ביום שבו נטל הנאשם את הציוד מהבסיס לביתו; ומשכך, לא ניתן לזקוף לחובתו כנסיבה מחמירה, את השתלשלות האירועים שקדמה לכך, כאשר לא נטען כי התנהלותו באותו שלב נועדה להכשיר את הקרקע לביצוע הגניבה. עוד ציין הסנגור, כי בעת נטילת הציוד על-ידי הנאשם, ידע הלה כי חלק מהציוד הועבר לשוטרים אחרים, לרבות למפקדים. בנוסף הדגיש, כי הנאשם שיתף פעולה מיד עם פתיחת החקירה, הודה בביצוע העבירה, נטל אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה עליהם. באשר לנסיבות האישיות, הפנה ב"כ הנאשם לאמור בתסקיר שירות המבחן, וכן למסמכים מגורמי הרווחה, בדבר הנסיבות שבהן הועברו למשמורתו של הנאשם שלושת ילדיו מנישואיו הראשונים. כן ציין, כי בעקבות חשיפת המעשים, פוטר הנאשם מהמשטרה ללא פיצויים, וכי הוא מתפרנס כיום בדוחק כמוכר בחנות פלאפל, והכנסתו החודשית עומדת על סך של כ-3,000 ש"ח. עוד ביקש להתחשב בכך שהעבירות בוצעו לפי כשלוש שנים וחצי, כמו-גם בפרק הזמן שחלף מאז נחקרה הפרשייה בחודש מארס 2009 ועד להגשת כתב-האישום כשנה וחצי לאחר מכן.

7.        עבירת הגניבה בידי עובד ציבור שביצע הנאשם, חמורה בטיבה ובנסיבותיה. הנאשם לא הואשם בכך שביצע פעולות מרמה, בכדי להכשיר את ביצוע הגניבה; ונקודת המוצא בענישה היא, אפוא, כי המחשבה הפלילית לבצע את הגניבה השתכללה רק ביום שבו נטל את הפריטים מהבסיס לביתו. העבירה שביצע הנאשם חמורה ראש לכל, בשל הגניבה ממעביד, אשר פרט לפגיעה הרכושית, יש בה היבט מחמיר של מעילה באמון שנותן המעסיק בעובד. כאמור, בענייננו הורשע הנאשם בעבירה של גניבה בידי עובד ציבור. שליחת יד על-ידי עובד הציבור בכספי הציבור וברכוש הציבור, בזמן מילוי תפקידו ועקב התפקיד, מצויה ברף חומרה גבוה במיוחד, זאת הן מחמת הנזק הכספי לקופה הציבורית, והן, ובעיקר, בשל המעילה באמון. מדובר בפגיעה באמון שהשירות הציבורי נותן בעובדיו ובאמון שהציבור רוחש לעובדי הציבור. חומרה מוגברת יש לראות בנסיבות המקרה דנן, כאשר הגניבה בוצעה על-ידי שוטר, האמון על אכיפת החוק; ולמותר להכביר מילים על הפגיעה הקשה של המעשים בתדמית המשטרה.

           כאמור, המחלוקת בין הצדדים נסבה אך בשאלת רכיב המאסר בפועל. בהתאם להסדר הטיעון, עותרת המאשימה למאסר בין כותלי הכלא לתקופה קצרה, ואילו הנאשם מבקש כי יוטל עליו מאסר למשך שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות.    

           לנוכח חומרת המעשים הנדונים ונסיבות ביצועם, מן הראוי להטיל על הנאשם מאסר בפועל, זאת לצורך הוקעת המעשים, והרתעה אפקטיבית - אישית וכללית. עם זאת, בנסיבות החריגות של המקרה דנן, סבורני כי ניתן להסתפק בהטלת מאסר של שישה חודשים, שירוצה בעבודות שירות. במסגרת שיקוליי להסתפק בעונש זה, אתחשב בהודאתו של הנאשם, בשיתוף הפעולה המלא מצדו בחקירה ובחרטה שהביע על מעשיו. כן אתחשב בשבחים שזכה הנאשם לקבל ממפקדיו על תפקודו המסור והמקצועי, עד למעידה הקשה והחמורה הנדונה. אחד השיקולים העיקריים, להימנע מהטלת מאסר קצר בין כותלי הכלא, ולנקוט חלופה של מאסר למשך חצי שנה לריצוי בעבודות שירות, מתמקד בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות המיוחדות של הנאשם - שפורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן ובדיווחים משירותי הרווחה - בעניין שלושת ילדיו מנשואיו הראשונים והנסיבות שבעטיין הועברו למשמורתו.

8.        על-יסוד האמור לעיל, אני גוזר את דינו של נאשם 1 כדלהלן:

א. לששה חודשי מאסר בפועל, אשר ניתן יהיה לרצות בעבודות שירות, בכפוף לקבלת חוות-דעת חיובית מהממונה על עבודות השירות בנציבות שירות בתי-הסוהר.

ב. לששה חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירת רכוש מסוג פשע.

ג. לתשלום קנס בסך 10,000 ש"ח. הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.7.11.

9.        הממונה על עבודות השירות בנציבות שירות בתי-הסוהר, מתבקש להגיש לבית-המשפט, עד ליום 17.5.11, חוות-דעת בדבר התאמתו של הנאשם לבצע עבודות שירות.

           המשך הדיון נדחה ליום 18.5.11 בשעה 14:00, זאת לצורך השלמת גזר-הדין בעניין עבודות השירות.

           לשלוח עותקים מגזר-הדין, לב"כ נאשם 2, לממונה על עבודות השירות בשב"ס ולשירות המבחן.